1. בקשה של מפרקי החברה - עו''ד גד שילר ועו''ד טליה אבני (להלן-
"המפרקים"), לבטל העברת הסך של 334,313 ש''ח לחברת חשמלור עסיס בע''מ (להלן-
"המשיבה") על ידי חברת נגר אברהם בע''מ בפירוק (להלן-
"החברה") ולהשיבם לקופת הפירוק, בגין העדפת מרמה - היא נושא הבקשה שבפני.
רקע
2. מפרטי בקשת הפירוק עולה כי בדצמבר 2008 חדלה החברה לשלם משכורות לחלק מעובדיה. בתחילת פברואר 2009 הודיעה החברה לכל העובדים כי הם יפוטרו. ביום 8.2.09 חדלה החברה מפעילותה באחת וסגרה את משרדיה, מבלי ששילמה לעובדים את המשכורות בגין חודשים ינואר ופברואר.
ביום 4.3.09 הגישו 18 מעובדי החברה בקשה לפירוק החברה, וביום 15.7.09 ניתן צו לפירוקה. על פי דו''ח כונס הנכסים הרשמי מיום 13.12.10, הוגשו כנגד החברה תביעות חוב בסכום כולל של 15,281,449 ש''ח.
3. בתקופה שקדמה לקריסת החברה, בצעה החברה פרויקט עבור משרד הבטחון. המשיבה בצעה עבודות בפרויקט כקבלן משנה של החברה. ביום 4.2.09 הסבה החברה לטובת המשיבה המחאות בסך של 334,313 ש''ח אותן קבלה מאת חברת ישראמרין ייצור מבנים 3000 בע''מ. החברה לא השלימה את הפרויקט ונותר לה חוב כספי כלפי המשיבה. לבסוף, המשיבה היא שסיימה את הפרויקט בהתקשרות ישירה מול משרד הבטחון.
ביום 20.12.10 הגישו המפרקים בקשה למתן הוראות במסגרתה בקשו כי העברת ההמחאות לחברה תבוטל מכיוון שהיא מהווה העדפת נושים אסורה.
בנוגע לסכום זה התנהל הליך משפטי בה''פ 1195/09
חשמלור עסיס נ' טרנס בטון ואח' בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט גד גדעון) בין המשיבה לבעלות חוב נוספות של החברה, אשר בקשו לעקל את כספי ההמחאות בתיקי הוצאה שפתחו נגד החברה. ביום 28.3.11 התקבלה תביעת המשיבה והכספים הופקדו בידיו של ב''כ המבקשת.
עמדות הצדדים
4. המפרקים סבורים כי העברת הכספים למשיבה הינה עסקה הניתנת לביטול מאחר והיא מהווה העדפת נושים אסורה. התנאים שנקבעו בפסיקה לביטול העסקה מתקיימים:
ראשית, החברה נמצאת בפירוק; שנית, הפעולה נעשתה בתוך שלושת החודשים שלפני הגשת הבקשה לפירוק.
שלישית, בזמן הסבת ההמחאות לא היתה לחברה יכולת לפרוע את חובותיה בהגיע מועד פרעונם, שכן היא חדלה מלשלם לעובדיה את משכורתם מאז חודש דצמבר 2008. אין ספק כי המשיבה היתה מודעת למצב זה, שכן החברה לא כבדה המחאות שמסרה למשיבה כבר בנובמבר 2008, והמשיבה פתחה כנגדה תיק בהוצאה לפועל, ארבעה ימים בלבד לאחר הסבת ההמחאות.
ולבסוף, הפעולה נעשתה כדי לתת עדיפות למשיבה. הסבת ההמחאות בעיצומו של המשבר בו היתה נתונה החברה אין בה הגיון עסקי כלשהו, וודאי שהנסיבות בהן היא נעשתה אינן מהלך עסקים רגיל. המפרקים דוחים גרסת המשיבה כי סופק ציוד בתמורה להסבת ההמחאות וטוענים כי גרסתה של המשיבה רצופת סתירות. המשיבה אף לא צרפה כל קבלה או תעודת משלוח המעידים על אספקת הציוד ואי צירוף זה פועל לחובתה.
בסיכומיהם ביקשו המפרקים להגיש מסמך ממנו עולה כי היקף החוזה המקורי של משרד הבטחון עם החברה צומצם באופן שהעבודות הסתיימו ב- 25.1.09, ועל כן אין זה סביר כי החברה קבלה תשלום ממשרד הבטחון בפברואר 2009. המפרקים מוסיפים וטוענים כי עצם סמיכות הזמנים בין פירוק החברה להסבת ההמחאות יכולה להוות ראיה נסיבתית להעדפת מרמה, בהעדר אפשרות לאתר את מנהל החברה .
המפרקים מוסיפים וטוענים כי לא ניתן לטעון טענת קיזוז בעניין זה, שכן לא היו חובות הדדיים בין הצדדים, ואף אם היו כאלה - הרי הכספים לא היו בידי המשיבה בפועל בטרם הפירוק. גם אין מקום לטענות שטריות, כך נטען על ידי המשיבה, מאחר ובנסיבות בהם קיימת העדפת מרמה, המשיבה אינה יכולה להחשב כמחזיקה בשטר בתום לב.
5. המשיבה טוענת כי עמדת המפרקים נסמכת על השערות לא מבוססות מבלי שהובאו ראיות של ממש. היא מדגישה כי לא היתה מודעת לכך שקשיי הנזילות של החברה יובילו לבקשת פירוק. בשל כך אף לא מהרה לפתוח תיק בהוצאה לפועל בשל ההמחאות שלא כובדו בנובמבר 2008, אלא קיוותה כי קשיי הנזילות של החברה יפתרו עם קבלת הכספים ממשרד הבטחון. מוסיפה כי אף עובדי החברה, המעורים יותר מכל אדם אחר בפעולותיה, סברו עד לחודש מרץ 2009 כי החברה תפרע את חובותיה כלפיהם.
הסבת ההמחאות לא נעשתה על מנת ליתן לה עדיפות, אלא במהלך העסקים הרגיל ובתמורה לאספקת ציוד חדש. טענות המפרקים לפיהן הציוד לא הועבר בפועל או כי התקבלה עבורו תמורה ממשרד הבטחון מהוות הרחבת חזית, שכן הן באו לראשונה בסיכומים; אף לגופן, אין לטענות אלה בסיס והמפרקים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת קיומה של העדפת מרמה, משלא הובאה כל עדות לתמוך בטענותיהם ואף הודו כי אין להם כל הסבר לבחירה להעדיף את המשיבה. אין להסתפק בסמיכות הזמנים לפירוק, כראיה נסיבתית להעדפת מרמה, שכן הטענה של סמיכות זמנים לא התקבלה בפסיקה כראיה במקרים בהם היתה מערכת יחסים ארוכת טווח והעסקה העניקה לחברה רכוש נוסף, כפי שארע בענייננו.
המשיבה מתנגדת להגשת המסמכים הנוספים על ידי המפרקים בשלב הסיכומים, שכן מדובר במסמכים חלקיים ולא ניתנה לה האפשרות לחקור את האדם שערך אותם. המשיבה אף מדגישה כי בקשה צו לקבלת מידע על מנת לברר את השאלות העולות מהמסמכים שצורפו, אולם בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט. אף במידה והמסמכים יתקבלו, טוענת המשיבה, כי הם נחתמו ב- 22.4.09, דבר המוכיח, כי אף במועד זה לא סבר משרד הבטחון כי החברה תפורק; כמו כן, לא ברור מהמסמכים כי מדובר בחשבון האחרון בין הצדדים והאם הוא כולל את הציוד שהמשיבה ספקה לחברה אם לאו.
המשיבה מוסיפה וטוענת שהיתה רשאית לקזז את סכום ההמחאות לאור סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, שכן מדובר במערכת יחסים עסקית ארוכה והחובות ההדדיים התגבשו טרם הפירוק. כמו כן, מאחר ומדובר בהמחאות פתוחות שהוסבו, לא יכולה להיות לאדם אחר זכות בהם לאור סעיף 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] ולאור הלכת גויסקי (ע''א 333/61
גויסקי נ' מאיר ואח', פ"ד טז 595 (1962)).
6. כונס הנכסים הרשמי סבור כי התקיימה העדפת נושים אסורה ויש לבטל את הסבת ההמחאות. הסבת ההמחאות נעשתה בתקופה בה החברה לא שלמה שכר לעובדיה ולא כבדה את ההמחאות שמסרה למשיבה, על כן היא לא נעשתה במהלך העסקים הרגיל והחברה היתה חדלת פרעון באותה עת. בנוסף, המשיבה היתה מודעת לקשיי החברה מאחר וזו לא כבדה את ההמחאות שמסרה לה. בנסיבות הכלכליות הקשות של החברה, היה ניתן לצפות שהחברה תנסה להגדיל את תזרים המזומנים שברשותה; אולם במקרה זה ההמחאות הוסבו מבלי שצמחה לחברה תועלת כלשהי מכך.